פרסום וקמפיינים

תזמון ואוטומציה של רשתות חברתיות לצוותים קטנים

צוות שיווק קטן, בן שני אנשים, במותג רהיטים בוטיק מבלה כל יום שישי באותו תרגיל בדיוק: מעלים תמונת מוצר לאינסטגרם, אחר כך לפייסבוק, אחר כך ללינקדאין, כל פעם מנסחים מחדש את הכיתוב וממש בודקים שהאשטגים לא התבלגנו בהעתקה. עד שהפוסט האחרון עולה, כבר אבד חצי אחר הצהריים ואף אחד לא הספיק להסתכל מה בכלל עבד טוב בשבוע שעבר.

איפה העבודה הידנית באמת מצטברת

ברוב הצוותים הקטנים הזמן לא הולך לאיבוד בחלק היצירתי. צוואר הבקבוק נמצא במכניקה החוזרת: שינוי גודל תמונה לשלושה יחסי רוחב-גובה שונים, הקלדה מחדש של אותו כיתוב עם שינויים קטנים לכל פלטפורמה, זכירה איזה חשבון צריך עדכון קישור בביוגרפיה, וכניסה ידנית לארבעה אפליקציות שונות כדי לפרסם בשעה הנכונה. שום דבר מזה לא דורש שיקול דעת אמיתי, אבל כל זה דורש תשומת לב, ותשומת לב היא המשאב הכי מוגבל בצוות של שניים או שלושה אנשים.

המחיר לא באמת מתבטא בפרסום עצמו אלא במה שלא קורה סביבו. אף אחד לא בודק את נתוני המעורבות של החודש שעבר, כי פשוט לא נשאר זמן אחרי העבודה המכנית. לוח התוכן נגרר אחורה בגלל יום מחלה אחד, כי באותו שבוע לא היה מי שיתזמן דבר.

מה משתנה כשמתזמנים אוטומטית

כלי תזמון כמו Buffer, Later או Hootsuite מבטל את כל מעגל הכניסה-ופרסום: איש צוות מעלה חבילת תוכן פעם אחת, קובע את התזמון, והפלטפורמה מפרסמת אוטומטית בכל הערוצים, תוך התאמה ליחסי הרוחב-גובה ולמגבלות התווים של כל רשת. השינוי המשמעותי יותר קורה כשתזמון משולב עם אוטומציה קלה, למשל כלל ששולף כותרת ותמונה מפוסט חדש בבלוג לתוך טיוטת פוסט לרשתות, או תהליך שמסמן תגובה שמכילה את המילה 'מחיר' או 'שעות פתיחה' כדי שמישהו יענה עליה אישית במקום שתישאר בלי מענה.

לרשת של חמש מאפיות זה יכול להיראות ככה: מנהל מוסיף שורה עם המבצע השבועי לגיליון גוגל, ואוטומציה ב-Zapier או Make הופכת את השורה הזו לטיוטות פוסטים בשלוש פלטפורמות בבת אחת, מוכנות לבדיקה מהירה של אדם לפני העלייה לאוויר. את הכיתוב ואת התמונה עדיין מאשר בן אדם. האוטומציה רק מסירה את ההעתקה הידנית בין הכרטיסיות.

לבחור כלים בלי לשלם על מה שלא צריך

קל לצוות של שני אנשים למצוא את עצמו משלם על מערכת ארגונית שנבנתה עבור סוכנות שמנהלת ארבעים חשבונות לקוחות. לפני שמוסיפים כלי חדש, כדאי לספור בכנות כמה פלטפורמות באמת פעילות, כמה פוסטים יוצאים בשבוע, והאם הצוות צריך תהליכי אישור מדורגים או שמספיק לוח שנה משותף. עסק עם מותג אחד שמפרסם שלוש פעמים בשבוע בשתי פלטפורמות בדרך כלל לא צריך יותר מתזמן בסיסי, ובהמשך אולי אוטומציה אחת לרעיונות תוכן או למיון תגובות.

המחיר כמעט תמיד תלוי במספר החשבונות והמשתמשים המחוברים, אז שווה להשוות את המחירון לשימוש בפועל ולא רק לרשימת התכונות.

איפה צוותים טועים באוטומציה

הטעות הנפוצה ביותר היא לתזמן הכל ואז לא לחזור לזה יותר, מה שהופך נוכחות ברשתות למטרונום ולא לשיחה. תגובות והודעות פרטיות עדיין דורשות עין אנושית, במיוחד כל דבר שנשמע כמו תלונה או שאלת רכישה. אוטומציה של התור לצד התעלמות מהתיבה הנכנסת יוצרת בדיוק את התחושה של מותג שאף אחד לא מטפל בו.

טעות שנייה היא להעתיק בדיוק אותו כיתוב לכל הפלטפורמות דרך כלי מרוכז שלא נבנה לזה, מה שנוטה לייצר פוסטים גנריים וזהים בכל מקום. כיתוב שנכתב ללינקדאין לרוב לא נשמע טוב כשמדביקים אותו ישר לאינסטגרם, וכלי תזמון שמקל מדי על זה שוחק בשקט את הקול הייחודי של המותג.

מבט מפוכח על התועלת

שום דבר מזה לא מחליף אסטרטגיית תוכן ולא הופך פוסטים לפופולריים יותר מעצם קיומו. מה שבאמת חוזר לצוות הן השעתיים-שלוש בשבוע שהלכו לאיבוד על פרסום ידני, זמן שצוות קטן יכול להשקיע בקריאה אמיתית של תגובות, בניסוי פורמט חדש, או בתכנון החודש הבא במקום רק ביצוע התוכנית של השבוע הזה.

קריאה נוספת